סיפור בהמשכים (1) - תרצו שאני ימשיך ? |
|
התישבתי ליד המחשב והחלטתי שאני שולחת לו הודעה - הוא הביא לי את המפית... ״היי״ כתבתי ושלחתי , חיכיתי לתגובה אבל ידעתי שזה כמו לחכות לגשם בשנת בצורת , מעייף וחסר תועלת . סגרתי את הנייד ונשכבתי על המיטה .. נזכרת באיך הכל התחיל . נזכרתי איך עברתי ליד המסעדה כשהוא יצא להפסקה ובידו בקבוק קולה , איך הוא הסתכל ואיך אני התרגשתי , אהבתי שבנים הסתכלו עליי , זה אומר שאני ניראת טוב. למחרת עברתי שם שוב , שוב שלחנו מבטים קרירים שמביעים המון . רצון להכיר , להתקרב . מאז זה היה קבוע , מסתיימים הלימודים ואני עוברת שם בדרכי לתחנת האוטובוס . סיפרתי רק לנטע שאני מחליטה מבטים איתו , רציתי שזה ישאר סודי . למחרת אכלתי שם עם נטע ארוחת צהריים . שוב שלחנו מבטים ושוב פרפרים של התרגשות לא של אהבה . ״קחי״ שמעתי כל מעליי , הרמתי את הראש וראיתי אותו עם מפית . ״מפית?״ שאלתי מופתעת , ״כן , ולא סתם - אחת עם הפייסבוק שלי ״ צחקתי והכנסתי אותה לתיק .. רעש של הודעה קטע את מחשבותי - התהפכתי על הבטן וניגשתי למחשב .. כל יום פרק ולכן מחר אני ממשיכה :-)
תגובות יתקבלו בברכה :-) |
|
|
|
|
 | היי, הסיפור נראה טהור ויפה, הכתיבה לא רעה אני מציעה שתמשיכי רק מה שמבאס וטיפה הורס זה ה"פייסבוק".. עדיף בלי כל הסיפורים האלה של הנוער של היום. חוץ מזה הכל נהדר :) |
|
| היי גלוריה , תודה רבה :-) קראתי את שכתבת בבלוגך ואהבתי ... אני רק יגיד לך שפייסבוק היא דרך לתקשר בימינו ואני חיה בימינו .. את יונות הדואר אני משארה לסיפור אחר , יותר היסטורי :) |
|
 - תרצו שאני ימשיך ?');){kind=link}